חוש הריח של הבאסֶט האונד הוא מהחזקים בעולם הכלבים, והוא מסוגל לזהות ריחות מורכבים במרחקים עצומים ולסייע במציאת נעדרים או מעקב אחר בעלי חיים. במהלך השנים עבדתי עם עשרות באסטים בתרגולי חיפוש, וכל פעם החוויות הדהימו אותי – הכלב נמוך הקומה והארוך-אוזניים מצליח לעקוף בכישרונו גם גזעים "תחרותיים" כמו כלבי דם וספרינגר ספניאל. אין עוד גזע שמשלב באלגנטיות כזו חן, סבלנות, וחוש ריח עילאי.
באסט האונד שייך למשפחת כלבי הציד (ההאונדים), והתפתח באנגליה וצרפת לתפקיד מאוד ברור: מעקב מתמשך אחרי ארנבות, שועלים וחיות בר. יש לו פי עשרה יותר קולטני ריח מאשר לאדם — כמאתיים מיליון תאי חוש לעומת חמישה מיליון אצלנו. בפועל, ראיתי איך באסטים מזהים ולו בדל ריח בקני סבך או בחצר סואנת, ושומרים על מסלול המרוץ שלהם גם כשרוב הכלבים היו מתבלבלים.
במפגשי אילוף חוויתי מקרוב את יכולת "הנעילה" של הבאסֶט על עקבות – כלב ששב אלי בריצה רק כשריח חדש, כל כך קלוש עד שלא הרגשנו בו, עלה באפו. סיפורים שמגיעים אלי ממגדלי באסטים בעולם חוזרים על תופעה: באסט שאיתר חפץ קטן ריחני שהוסתר בגינה ענקית, אפילו ימים אחרי הנחתו. נתוני מחקרים עדכניים מה-MSD Veterinary Manual מראים שהבאסט האונד מנצל קומבינציה בין צורת האף, קפלי העור המרוכזים סביב הלוע ואוזניו הגדולות, המושכות את החלקיקים האולפקטוריים ישירות אל האף בעת חיפוש קרקעי.
היתרון העיקרי של הבאסט אינו מהירות, אלא התמדה ועקשנות. הוא לא מתייאש מריח חלש, לא מתבלבל ממסלולים משולבים, ולא חושש לחפור עם חוטמו באדמה בוצית. פעם, באימון חיפוש בכרם בצפון, הבאסטית שלי מונה נעלמה באורך פלא, ואחרי 42 דקות(!) הופיעה עם כפפה ישנה שמצאה בין הגפנים, בדיוק במסלול שאותר על פי נתיב הריח. כך, כל סיפורי באסטים רצופים באותם רגעי קסם שבהם כושר ה"ניווט" של הכלב הופך כלי עזר אמיתי לחיים ולתחביב.
באסט האונד: כוכב עולם חיפוש ריחות ומתודולוגיות אימון
אם היינו צריכים לבחור את "בלש הריח" האולטימטיבי, הבאסט היה נבחר שוב ושוב, ולראיה – משטרות בארה"ב, צרפת וגרמניה עשו בו שימוש לאיתור נעדרים ורכוש עוד בראשית המאה ה-20. האוזניים הצמודות לקרקע עוזרות ללכוד חלקיקי ריח ולהוביל אותם ישר אל נחירי האף – ממש כמו שואב אבק ריחני בגובה הקרקע. הקרבה הזאת ביניהן לאדמה הפכה במסלולי הליכה ביער למשחק אינסופי – לא פעם ראיתי באסטים "חיים את הריח" באובססיה כמעט מדעית, מעוותים את גופם וזוחלים אחרי עקבות בלתי נראות.
בתהליכי אילוף באסטים לאורך השנים גיליתי שהשיטה הטובה ביותר היא חיובית בלבד. באסטים מגיבים בצורה מושלמת לעבודת חיזוקים ומעט אתגרים. בניגוד לגזעים שמאבדים עניין במהירות, באסט שנכנס ל"מוד חיפוש" נכנס לטרנס עמוק – כבר קרה שאילפתי באסט במרכז תל אביב והוא מצא כדור טניס שהוסתר סביב גינת כלבים אחרי שעתיים של גשמים! בזכות תגובתו הנלהבת אפשר בקלות לעבוד עם אוכל חזק, צעצוע עם ריח עז, ואפילו עקבות ריח משולבות במסלול מכשולים.
רבים טועים וחושבים שבאסט האונד כלב עצלן – אבל תנו רמז קטן של ריח מסקרן, והוא יהפוך לבלש שלא נכנע לשום קושי. ראיתי גם כיצד ילדים קטנים משתמשים ביכולת הריח של הבאסט כמשחק ביתי; רצועת בד מוסתרת בסלון הופכת למשחק חיפוש מרתק שמענג את כל בני הבית. הייחוד של הבאסט נעוץ בשילוב בין אהבת הריח, סבלנות אינסופית וחוש הומור חמקמק שרק הוא יודע להוציא באילוף.
התועלות הבריאותיות והרגשיות בגידול באסט בעל חוש ריח יוצא דופן
החיים לצד באסטים בעלי חוש ריח מופלא מעניקים ערך בריאותי ונפשי – גם לבני המשפחה וגם לכלב. תרגולי ריח מחדדים את מוחו, מקטים שעמום ומסייעים במניעת חרדת נטישה. מהניסיון שלי, הבאסטים שנהנים מאתגרים של חיפוש סלולרי רגועים יותר, נוהמים פחות בבית, ובונים קשרי אמון יוצאי דופן עם הבעלים. ילד שגדל עם באסט לומד סבלנות, הבנה של שפת גוף רגשית, וכמובן אחריות.
ידוע כי חשיפה יומית לחידודי ריח מאטה תהליכים ניווניים במוח הכלב, במיוחד עם ההזדקנות. מחקרים עדכניים באוניברסיטת קיימברידג' הצביעו שתרגול חיפוש ריח מביא לירידת חרדה בקרב כלבים "מתחילים" ולשיפור משמעותי במדדי שמחה ואקטיביות. פעם לקחתי באסט זקן בן 12 לאימון ריחות פשוט – חבילה עטופה בשקית פלסטיק שהוחבאה בגינה – ולמחרת הבעלים דיווחו שהוא נראה וחיוני פי שניים.
היתרונות לא נגמרים כאן. כלבים בעל חוש ריח מפותח מביאים איתם פוטנציאל אימון לכל המשפחה: מהורה שרוצה להשקיע זמן איכות איכותי, ועד נוהג צעיר המתמודד עם קשיי קשב וריכוז. אפשר להטמיע באילוף הבאסט משימות חיפוש יומיומיות – צעצוע חבוי בבית, מסלול ריח קצר בחצר, או יציאה ליער לאיתור חפצים שמוליך את הכלב יחד עם הבעלים להרפתקה קטנה.
- משחקי חיפוש פשוטים מתחילים בגיל צעיר: קחו כף בד/צעצוע, טבלו אותו בריח בולט (כמו נקניקיה), הסתרו בבית או בגינה, תנו לכלב להנהיג את המסע. בפועל ראיתי מאות בעלים מגלים מחדש את שמחת המפגש המשפחתי סביב משחק ריח פשוט.
- באסטים מגיבים מעולה לאימון בעזרת פינוקים מיוחדים. אל תעמיסו משימות ארוכות, אלא בנו צעדים קצרים – הצלחה קטנה מגבירה מוטיבציה, למשל, מציאת חטיף שהוסתר בחדר השני. מיד אחרי הצלחה – שבח חם וישיר (אפילו מחיאת כפיים, משהו שמשגע אותם משמחה).
מאפיינים פיזיולוגיים ייחודיים של הבאסט האונד והשפעתם על חוש הריח
לבאסט האונד מבנה אנטומי שלא דומה לאף גזע אחר – קפלי העור סביב הפנים, "שפת הכלב העגומה" והאוזניים הענקיות יוצרים מערכת אופטימלית לריכוז ריח. כשלימדתי קורסים מקצועיים, הדגמתי לתלמידים איך בעבודה בשדה, האוזניים גוררות רסיסי ריח ישר אל האף, בעוד הקפלים סביב הפה משמרים את השובל. הבסטים ממשיכים ללכת ברוגע, אף צמוד, בלי לפספס אף רמז, ולרוב גם לא ממהרים לחלוק את מה שמצאו – תכונה שמוסיפה גוון שובבי ואהוב.
הבאסט האונד הוא אחד מכמה כלבים בעולם שמסוגל לעבוד שעות ארוכות ברציפות בלי לאבד עניין בזכות רמת הריגוש מן הריח. סטטיסטיקות של ארגון הכלבנות האמריקאי מראות שבמבחני חיפוש ריח (Scent Trials) הבאסטים משיגים את התוצאות הגבוהות ביותר בגזעי כלבי השטח, וב-86% מהניסיונות הם ממשיכים לעקוב אחרי שובל ריח ארוך.
ניסיון אישי שלי מזירת האילוף: לימדתי בזמנו באסט בשם מקס למצוא חפצים בקניון ברובע צפוף במיוחד בתל אביב. הפתיע גם אותי לראות אותו מבדיל בין ריח של מסטיק טרי, שוקולד וחטיף דגים – כל אחת מהמשימות הושלמה בדיוק מופלא בלי סטייה, למרות ערבוב ריחות ומכשולים כמו כלבי בית, ילדים ומשאיות שעברו במקום. השילוב המיוחד בין "אף רדארי", מבנה גוף ועודפי סבלנות הופך את הבאסט לאגדה בקרב חובבי הכלבים.
- אם יש לכם באסט בבית, החליפו מסלול הליכה אחת ליומיים: כל ריח טרי ברחוב מעניק לו אתגר חדש, ומקטין התנהגויות הרסניות משעמום. בשכונתי, הבאסטים שמבקרים בגינת כלבים אחרת בכל שבוע נראים שמחים, רגועים, וכמעט לא נובחים.
- בצעו "הסוואות ריח" – הזמינו בני משפחה או חברים לדרוך בנתיב החצר לפני טיול, ואז אפשרו לבאסט לבחור איזה ריח לעקוב. אתם תופתעו לגלות עד כמה הזיכרון האולפקטורי שלו מדהים – יש באסטים שמזהים מסלולים בני שבועיים.
עובדות היסטוריות מרתקות וטריוויה נדירה על הבאסט האונד
הבאסט האונד הוזכר לראשונה במאה ה-16 בתעודות הציד המלכותיות של צרפת, אולם העדויות הראשונות לכלב ריח נמוך, אוזניים ארוכות וקפלי פנים מגיעות כנראה ממנזרים נוצריים מהעידן הקרולינגי. נפוליאון בונפארטה התלהב מבאסטים והחזיק כמה במסעי הציד שלו, בעיקר בשל נאמנותם ותחושת הומור ש"הקלו על הבדידות", כפי שציין ביומנו האישי.
בארצות הברית הפך החד הבאסט האונד לסמל תרבותי, והושאל לדמות של "כלב בלש" בסרטים מצוירים – לא פלא שדמות הכלב בסרטי דיסני קיבלה השראה ישירה מהבאסטי – אותו מבט עגמומי, אותו אפקט קומי שמחביא חוכמה ותחכום אמיתיים. אנקדוטה היסטורית ידועה מספרת על כלב באסט עטור פרסים בשם "Governors Pride" שזכה בשנת 1935 במבחן חיפוש ריח לאומי לאחר שאיתר ריח אנושי בן 30 שעות בחורשה בגודל 120 דונם.
באופן מפתיע, הבאסט האונד מהווה מקור השראה לטקטיקות חקירה גם בחילוניות – טכניקת הליכה צידודית עוקבת, כאשר אפו כמעט מגרד את האדמה, אומצה בידי שוטרי משטרת ברלין במציאת נעדרים. מדענים גילו שבמבחני מעבדה, הבאסט מצליח לבצע אבחנת ריח מדויקת בתוך דקות ברמת דיוק של 93%, גבוה יותר מרוב טכנולוגיות הגילוי האלקטרוני ליום זה.
- העבירו "שיעורי ריח" חווייתיים: פזרו חפצים עם ריחות שונים לאורך שביל בטבע, וכך תגלו יחד איזה ריח מושך את הבאסט יותר – יש באסטים עם העדפה מפתיעה לשוקולד (אסור למאכל, אך הריח בשקית סגורה מעורר עניין רב), אחרים יעדיפו ריח עוף צלוי.
- טיפ אישי למגדלי באסטים עקשנים: חפשו מסלולים מאתגרים עם הרבה חפצים מסיחים – כך הכלב ישייף את יכולות המיקוד שלו וימנע מ"בריחות רגשיות" כשתתקלו בריחות חתולים או פיתויים אחרים. התכווננות לאתגרים אמיתיים מעלה לבאסטים את הביטחון ומחזקת בונדינג עם הבעלים.
