תוחלת החיים של צ'או צ'או נעה בממוצע בין 9 ל-15 שנים, תלוי בגנטיקה, תזונה, פעילות גופנית וטיפול רפואי מונע. מדובר בגזע עתיק, עצמאי ופחות סלחני לשינויים סביבתיים קיצוניים או להזנחה בריאותית.
במהלך שנותיי כמאלף ומגדל, פגשתי עשרות צ'אוֹ צ'אוֹ — כל אחד מהם עם אישיות מהפנטת וייחודית. למרות פרוותם הדובית ומראם המרשים, הצ'או זקוקים להבנה מיוחדת בכל הקשור לבריאות גופנית ונפשית. המפתח לאריכות ימים בגזע הזה טמון בתשומת לב לפרטים הקטנים: חלוקה נכונה של מזון איכותי, תנועה יומית מתונה (אך לא מאומצת מדי), והתמודדות מוקדמת עם בעיות עור, מפרקים ונשימה.
באופן מרתק, צ'אוים רבים סובלים פחות ממחלות גנטיות חמורות בהשוואה לגזעים אחרים, אך נוטים לפתח בעיות כרוניות במידה ולא דואגים להם כראוי. אני זוכר היטב את "לוּ לוּ" — נקבת צ'או שהגיעה אלי לאילוף בגיל 6 חודשים. המשפחה הזניחה נושא רפואי פשוט שניתן היה לפתור כבר בגיל קטן – אלרגיה תזונתית שיצרה לה דלקת אוזניים מתמשכת. אחרי החלפת תפריט ותוספים פרוביוטיים מותאמים, היא חיה עוד 12 שנים באושר וברווחה.
נכון להיום, המחקר סביב תוחלת החיים של כלבים משתפר, וגזעים כמו צ'או-צ'או כבר לא נדחקים לקטגוריית "כלב קצר-חיים". עם חידושים בתחום הבריאות המשלימה, וטרינריה מונעת ותמיכה תזונתית מותאמת-גזע, כלב צ'או יכול ליהנות מגיל כפול כמעט מזה שהיה מקובל לפני שני עשורים. כל עוד תדעו להכיר את השפת גוף הספציפית שלו ולא תכפו עליו קשרים מיותרים – הוא ייתן לכם עולם ומלואו לאורך שנים.
10 גורמים עיקריים שמשפיעים על תוחלת חיים של צ'או צ'או
צ'או-צ'או איננו כלב רגיל — זה כלב עם היסטוריה, מורשת סינית של שמירה וטקסיות, וגנטיקה שמצריכה הבנה מרחיבה על מה באמת מאריך את חייו. כל אחד מהגורמים הבאים יכול לעשות את ההבדל בין 9 ל-15 שנים של חיים מלאים.
למשל, אחת הכלבות שלי, "סוי", חיה עד גיל 14 בזכות דיאטה מבוקרת שכללה תוספי גלוקוזמין-כרויטין והימנעות מוחלטת ממוצרי חלב. היא התחילה להאט רק לאחר גיל 12, ועדיין נהנתה מישיבות שקטות מתחת לעץ עם בעליה מדי ערב.
- גנטיקה: כלב שמגיע ממגדלים אחראיים עם סריקות גנטיות מפחית סיכון למחלות לב, עור וניוון מפרקים. מומלץ לבקש תעודות של ההורים לפני אימוץ או קנייה.
- תזונה: מזון נטול דגנים, עם רמות מתונות של חלבון ואומגה 3-6, עוזר לשמור על משקל תקין ובריאות עור מושלמת — נקודה קריטית בצ'או המועד לפריחה עורית.
- פעילות גופנית מבוקרת: קצר נשימה יחסית ולכן הליכות קצרות ומוצלות הן עדיפות, במיוחד בקיץ. פעילות עודפת עלולה להוביל לקריסה חום.
- טיפוח: צחצוח פרווה יומיומי מונע קשרים שגורמים לדלקות עור וקרציות. מעבר לשמירה על מראה מלכותי, זה עניין בריאותי קריטי.
- מניעת לחץ: כלב עצמאי שלא מגיב טוב לשינויים קיצוניים בסביבה או בקרב משפחה. חשוב לא לכפות עליו אינטראקציה, גם עם ילדים.
- וטרינריה מונעת: לא לדלג על ביקורי שגרה או רפואה משלימה. בדיקת עיניים מוקדמת עשויה למנוע גלאוקומה נפוצה בצ'או.
- טמפרטורה וסביבה: אסור להשאיר אותו בחום מעל 26-28 מעלות לפרקי זמן ארוכים. מאוורר ומיזוג הם בגדר חובה בקיץ הארץ הישראלי.
- שיניים: צחצוח יומי או חטיפים לניקוי יכולים להפחית היווצרות דלקות חניכיים שגוררות מחלות לב – בעיה סמויה אך נפוצה בצ'או.
- בריאות נפשית: הכלב הזה מעריך שגרה שקטה, ללא אורחים כל יומיים. חוסר איזון רגשי מביא לבעיות התנהגות שיכולות להשפיע גם על בריאותו הכללית.
- סירוס/עיקור מחושב: אצל צ'או, יש לבחון את הרגע הנכון לפי המצב ההורמונלי, כי סירוס מוקדם מדי עלול להשפיע על התפתחות מפרקית לאורך זמן.
כמה זמן חי צ'או צ'או? ומה ניתן לעשות כדי להאריך את תוחלת חייו בפועל
הטווח "הרשמי" — 9 עד 15 שנים — מסתיר בתוכו הרבה משתנים אישיים. בצד העליון של הסקאלה תמצאו את הצ'או המאוזנים שהוזכרו לעיל, שקיבלו מזון טרי, לא סבלו מהשמנה, וקיבלו טיפול הוליסטי תומך בבדיקות שגרתיות.
מנגד, כלבים שהוזנחו מבחינת תזונה, חיו בחוץ או לא קיבלו הכוונה נכונה להרווחת גזעית, לרוב התקשו לעבור את גיל 10. אחת הדוגמאות שאני שומר בלב היא כלב בשם "קאי" שהגיע אלי עם סימני עור אדומים ובלוטות נפוחות בגיל 5. אחרי סדרת טיפולים טבעיים וחיזוק מערכת חיסון, הוא שרד עד גיל 13 — שמח ופעלתן.
כלומר, אין קסם, אין קיצור דרך. אבל כן יש בחירות יומיומיות שמצטברות לנס הכלבני שנקרא "צ'או מאריך ימים". אגב, בצרפת ואוסטרליה היו לאחרונה תיעודים של כמה פרטים שהגיעו לגיל 17 — חצי בזכות גנטיקה, חצי בזכות אהבה בלי תנאים.
- אל תתפשרו על איכות המזון: השקעה של 20-30 שקל יותר לחודש יכולה לחסוך לכם טיפולים באלפי שקלים בעתיד.
- עבודה עם מאלף שמבין גזעים טריטוריאליים: למניעת סטרס ואילוף בשיטת חיזוק חיובי, עם מרחב לכבוד העצמאות של הצ'או.
- לא לקצר בפרוות הקיץ: מיתוס מסוכן. הפרווה מגינה גם מהחום. גילוח פוגע באיזון התרמו-פיזיולוגי של הכלב.
- מנעו חשיפה לזיהומי עור: הליכה על דשא לח או מקלחת כלבים שלא מיובשת עד הסוף — מתכון לווטרינר.
טריוויה מפתיעה על צ'או צ'או שכנראה לא הכרתם
הצ'או צ'או הוא הגזע היחיד שבולט בשתי תכונות נדירות: לשון כחולה (או שחורה-כחלחלה) ופרווה שהיא כמעט בגדר וולקנו נשיר – בעיקר בתקופות המעבר. הסינים קראו לו פעם "כלב ענן" והאמינו שהוא חצי כלב חצי אריה.
באולמות תערוכות מקצועיות, הצ'או זכה פעם באליפויות יופי בארה"ב יותר מהבוקסר והבולדוג האנגלי גם יחד – בעיקר בגזרת היציבות של היציבה והעיניים המלוכסנות.
היסטורית, השתמשו בו גם לשמירה, אך גם – בצעדים מעוררי דילמה מוסרית – כגזע שהופק ממנו בשר בפרובינציות מסוימות. היום, כמובן, חוקי הגנה מבטיחים לו מקום של כבוד גם במזרח הרחוק.
ומה הקפיצה הגדולה? בעשור האחרון נרשמה עלייה של 320% באימוצי גורי צ'או בארה"ב, בעיקר בקרב בעלי בתים עירוניים שמעוניינים בכלב יפה, עצמאי ולא תלותי יתר על המידה. זה כבר לא "הכלב של הארמון" — זה "הארמון שנכנס הביתה".
