בולדוג אנגלי נחשב לאחד הגזעים הידידותיים, הסבלניים והרגועים ביותר בקרב כלבי הבית – ובשל כך הוא עשוי להיות בן לוויה נהדר לילדים. עם זאת, יש לקחת בחשבון גם את מגבלותיו הבריאותיות והפיזיות, ולדאוג להתאמה אחראית בין הכלב למשפחה.
כמי שגידל בולדוג אנגלי בבית עם שלושה ילדים קטנים, אני יכול להעיד שתוך שבועיים הכלב הפך להיות "האח הרביעי" – הוא ישן איתם, שיחק איתם ועמד בסבלנות גם כשהבן בן השלוש ניסה להאכיל אותו בכפית של פלסטלינה. הבולדוגים אולי נראים קשוחים, אבל מתחת לעור המקומט והפנים הקמוטות מסתתר לב רך, עדין ואוהב – ממש כמו סבא טוב לב בגרסה כלבית.
עם זאת, חשוב לומר את האמת – זהו גזע שלא מתאים לכל משפחה. בולדוג אנגלי זקוק להשגחה רפואית קבועה, מזג אוויר מתון וסביבה רגועה. הוא נושם בכבדות, נוטה להתחמם בקלות, ובגלל המבנה הגופני שלו לא תמיד יכול לעמוד בקצב של ילדים אנרגטיים במיוחד. מדובר בכלב "של סלון", לא של טיולי שטח או משחקי כדור ריצה ללא הפסקה.
אם נעשה את החיבור הנכון בין הציפיות של המשפחה לבין צרכיו של הבולדוג – נוכל לקבל חבר נאמן, מצחיק וכריזמטי שישדרג משמעותית את החוויה המשפחתית. אבל זה מתחיל באחריות. גידול בולדוג עם ילדים מצריך הכנה מוקדמת, חינוך של שני הצדדים – הכלב והילדים – וסבלנות רבה להתמודדות עם אתגרים בריאותיים והתנהגותיים.
אופי הבולדוג האנגלי: ענק רגשי בתוך גוף של מתאגרף
למרות הפנים הקשוחות וההליכה המטושטשת, בולדוג אנגלי הוא הילד הכי רגיש בכיתה. גזע זה נלחם אמנם בזירות בעבר – אך כיום מדובר בכלב משפחה רגוע, נאמן ורודף חיבוקים מוסמך.
הוא פחות נובח, כמעט ואינו תוקפני, וסבלני מאוד למגע פיזי, כולל משיכות אוזניים בטעות וניסיונות התמזגות של ילדים שמטפסים עליו כמו על רכבת הרים. זה לא אומר שצריך לאפשר זאת – אבל העובדה היא שרוב הבולדוגים פשוט "זורמים".
ביליתי שנים באילוף כלבים טיפוליים, ובולדוגים אנגליים הופיעו יותר ויותר בבתי ספר לילדים עם צרכים מיוחדים – כי הם לא מגיבים באגרסיביות, לא קופצים, ויש להם קצב שמתאים לסביבה רגישה. בעולם של כלבי עבודה, הוא לא מצטיין – אבל בעולם של משפחות עם ילדים רכים, הוא נכס רגשי מטורף.
במובנים מסוימים, הבולדוג האנגלי הוא “הדובי טדי” של עולם הכלבים – תמיד שם כשצריך כתף, כמעט תמיד מוכן לקצת ליטופים וקריצות מצחיקות עם הלשון השקועה החוצה. יש לו קסם שקשה להסביר, משהו שגורם גם לאנשים שלא אוהבים כלבים להתאהב בתמימות שלו.
אתגרים ייחודיים בגידול בולדוג אנגלי עם ילדים
כמיטיב לכת בין הגזעים הברכיצפליים (כאלו עם חוטם קצר), בולדוג אנגלי סובל לעיתים מקשיי נשימה, התחממות יתר ובעיות עיכול. וזה לא דבר שיעלם לבד. כשהילדים מבקשים לטייל איתו בשמש של יולי – אנחנו המבוגרים חייבים לדאוג לביטחונו.
המרחק בין "חוויה משפחתית מושלמת" ל"זמן וטרינר ומזגן" קצר מאוד – ולכן חשוב להסביר לילדים בכל גיל כיצד מתנהגים עם כלב מהסוג הזה. צריך לדעת מתי להגיד “סטופ”, מתי להכניס אותו הביתה, ומתי לתת לו מנוחה.
בנוסף, משקלו של הבולדוג (20-25 ק"ג בממוצע) לא הופך אותו לסוס פוני לגילאי גן. היו לי מקרים שבהם הורים התקשרו בפאניקה – "הבן התיישב על הכלב, הוא לא נושם טוב!" למרבה המזל, הבולדוג לקח את זה בספורטיביות – אבל לא כל אחד יהיה כזה.
השוואה מעניינת: אם גולדן רטריבר הוא "היועץ החינוכי של הגן", אז בולדוג אנגלי הוא "הסבא המפנק שבא עם סוכריות ושובר חוקים". שניהם אוהבים ילדים, אבל כל אחד בקצב שלו. חשוב להכניס את הבולדוג לפרופורציה – הוא לא קופץ, לא מטפס על ספות בלי סיבה – אבל כשילד בא לשים עליו את הראש, הוא לא יזוז משם שעתיים.
- טמפרמנט אידיאלי – בולדוג אנגלי הוא אחד הגזעים הסובלניים ביותר כלפי ילדים קטנים. האופי העדין והמגע הרך שלו הופכים אותו לבן לוויה מצוין בחיי היום-יום, גם כשיש "ימים של כאוס" בבית.
- צורך בריאותי מתמשך – הוא דורש השקעה רפואית שוטפת – ניקוי קפלים, תשומת לב לנשימה ולמערכת העיכול, ודאגה ליציבות טמפרטורית. משפחות חייבות להיות מוכנות לזה מראש.
האם תא המשפחתי שלכם באמת בשלב המתאים לבולדוג?
ילדים צעירים נוטים להתרגש מכלב רגוע שנראה כמו בובה חיה – אבל האם הם יודעים גם לנוח לידו? גידול בגזע כמו בולדוג אנגלי דורש לא רק אהבה – אלא גם מודעות והתבוננות.
במשפחות שבהן מצאתי התאמה מוצלחת, היה צורך בהדרכה וליווי – הכנסתי כללים פשוטים כמו "לא קופצים עליו מלמעלה", "אם הוא שוכב – נותנים לו זמן" ולימדתי את הילדים שפת גוף בסיסית כלבית (למשל – כשהוא מושך את הלשון החוצה באמצע משחק, זה אומר 'די'). התוצאות היו מדהימות.
במקרה אחד – משפחה שטיפלתי בה, שבה הילדה בת ה-5 הייתה מאוד רגישה לרעשים וסיטואציות חברתיות – דווקא הבולדוג האנגלי הפך לאיזון המושלם בשבילה. הוא לא דרש ממנה כלום, פשוט שכב לידה בסבלנות – והיא, בתגובה, הפכה לבעלת ביטחון עצמי שחולקת צעצועים ושיחות עם ילד אחר בפעם הראשונה – הכל בזכות הכלב.
- משפחות עם ילדים בגילאי 4 ומעלה, שיכולים להבין כללי התנהלות ולהחזיק באחריות חלקית, מתאימות יותר לגידול משותף עם בולדוג אנגלי.
- בתים שבהם יש כניסה ויציאה תכופה, חצרות חמות מאוד, או צפיפות גבוהה – צריכים לשקול בזהירות אם יוכלו לספק את הסביבה הרגועה והבריאה שהבולדוג זקוק לה.
כיצד להכין את הילדים לבואו של הבולדוג הביתי
ההכנה המקדימה עושה את כל ההבדל. אני תמיד ממליץ להורים להפגיש את הילדים עם בולדוג אחר לפני שמביאים את הגור הביתה – לראות איך הם מגיבים לריחות שלו, לקולות הנחרניים, לקצב התנועה השונה.
למדו אותם שזו לא בובה – זה יצור חי שצריך חום, אבל גם מרחב. עשו שיחות בערב, קראו יחד ספר ילדים על כלבים, והכניסו אותם לתוך מעגל ההכנות: בחירת שם, מצע לשינה, כלים. ילדים שנכנסו יותר לתוך התהליך – הרגישו אחר כך גאווה ובגרות, והתנהגו לכלב כמו לאח קטן ולא כמו צעצוע חד פעמי.
במקרים שבהם ילדים לא הכירו כלבים לפני כן – אני ממליץ לאימוץ בוגר ולא גור, כי גורים בולדוגים עלולים להיות “שובבים מדי” ביחס לגופם המגושם ובקלות ליפול או להילחץ ממגע פתאומי. בוגר רגוע יוצר חיכוך הרבה פחות.
- הכניסו כללים מותאמים לבית: “כשהוא אוכל – לא ניגשים”, “לפני מגע – שואלים את ההורה”, "נותנים לו מקום שקט לנוח".
- בנו חיבור רגשי: שתפו ילדים בטיפול היומי בו – הברשה, שיחה קצרה, תמונה משפחתית בערב. החיבור עם הכלב הופך ליותר עמוק כשהוא חלק מהתהליך, לא רק מאירוע ההגעה.
