הוואנז הוא כלב קטן, רך ומלא שמחת חיים שנולד ברחובות קובה והפך לאחד מגזעי הזעירים האהובים ביותר בעולם. מדובר בגזע עם שורשים היסטוריים עמוקים, פרווה רכה כתלתלים ושילוב נדיר בין אינטליגנציה גבוהה לאופי רך וחברתי להפליא.
אני מודה – בכל פעם שאני פוגש הוואנז, אני לא יכול שלא לחייך. יש בהם משהו ממיס. מה שמדהים הוא שלמרות הגודל הזעיר, יש להם נוכחות גדולה מהחיים. לא מעט אנשים בטוחים שמדובר בכלב שעוצב ליופי בלבד, אבל האמת הרבה יותר מורכבת – כי מאחורי העיניים המבריקות של ההוואנז מסתתר סיפור הישרדות, הגירה, ומהפך תרבותי של ממש, שמתחיל באיים הקריביים ומסתיים בחיבוק משפחתי בסלון.
עם השנים ליוויתי מספר משפחות שבחרו לגדל הוואנז – מכולם קיבלתי אותו פידבק: "הוא פשוט מושלם לילדים!" ועדיין, רוב בעלי הכלבים שבוחרים בהוואנז לא מודעים לגמרי לסיפור המלא שעבר הגזע הזה. במאמר הזה אני מזמין אתכם למסע מרתק בזמן, מימי המושבה הספרדית ועד למעמד הגזע הלאומי של קובה, ומשם – אל לבבות המשפחות ברחבי העולם.
מדובר באחד מהגזעים עם העבר הכי פואטי שנתקלתי בו: מהמאה ה-17, דרך תהפוכות פוליטיות, נטישה והחייאה מחודשת באמריקה וכמובן המעבר ממעמד של כלב אצולה ובורגנות – לחבר אמיתי ונאמן לכל אחד.
שורשים קובניים עמוקים וסוד האטלנטי שנחשף
גזע ההוואנז נולד בקובה, אך הגנים שלו חוצים יבשות. מחקרים רציניים מראים שהוא התפתח מתערובות של בישון פריזי, בלון, ואולי גם מלטזי – שהועברו ע"י סוחרים ספרדים ואיטלקים לקובה במאות ה-17 וה-18. באותה תקופה, כלבים זעירים נחשבו סמל סטטוס בבתי הגבירים והאריסטוקרטיה המקומית.
הכלבונים האלו, שהותאמו לאקלים הלח של הוואנה, פיתחו פרווה כפולה ואוורירית שמגינה עליהם מהשמש המאיימת – אבל מאפשרת נעימות מפתיעה שגם ילדים אוהבים ללטף. בטיול שלי להוואנה ב-2009 פגשתי מגדלת מקומית שסיפרה בגאווה שהגזע הזה "שרד מהפכות, סופות, ואפילו פיודליזם – כל עוד הייתה לו משפחה קטנה לאהוב."
הממשלה הקובנית דאז עודדה גידול של הגזע כי ראתה בו מייצג תרבות מקומית. אבל ההיסטוריה הפוליטית שינתה סדרי עולם. במהלך מהפכת קובה ב-1959, משפחות עשירות היגרו למיאמי ולקחו איתן את כלבי ההוואנז, ממש כפי שהביאו את הפורצלן והספרים. הרגע הזה היה קריטי, כי לו לא היו הכלבים מועברים – ייתכן שהגזע היה נמחק.
הגזע התפשט באמריקה רק אחרי שהנשים בגולה החלו לגדלו כחיית מחמד וכבן-לווייתן בבית האמריקאי המצוי. הסיפור חוזר על עצמו הרבה בגזעי כלבים – אבל במקרה הזה, יש ממש קו ישיר בין היסטוריה, רגש ובחירה משפחתית.
הו temperament! על האישיות הקסומה של ההוואנז
קודם כל – מדובר בגזע משפחתי מפורסם. אני תמיד אומר למי ששואל על אמינות עם ילדים קטנים, שהוואנז הוא סוג של בייביסיטר על ארבע. הם אוהבים חברה, נדבקים לבני הבית, ועדינים להפתיע גם מול טירוף של ילדים וקפיצות לא צפויות.
יש להם אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד – ממש כמו תרפיסט כלבי. יצא לי לעבוד עם הוואנז שנכנס לתוך משפחה עם ילד על הרצף. תוך שבוע הוא כבר היה מזהה בכי ומגיב בנוכחות מרגיעה ייחודית. זה כמעט בלתי מוסבר. הם פשוט מרגישים את הבית.
ההתנהגות שלהם משלבת פלייפוליות עם שקט פנימי נדיר. אני קורא להם "המתווכים" של עולם הכלבים – כי כשיש מתח בבית, הם הראשונים להתמקם בין הניצים, כמו שגרירים עם שפם. הם גם לא תוקפניים כשפוגשים כלבים אחרים – רק סקרנים מאוד!
בטיולים קבוצתיים שערכתי כלולני עם גזעים מגוונים, ההוואנז תמיד היה זה שמתחיל אינטראקציה נעימה – גם עם כלבי עבודה קשוחים כמו מאלינואה או כלבים חששנים כמו פקינזים. זה חלק מהקסם הבינאישי שלהם.
בריאות הכלב וגידול נכון בבית עירוני
בפן הרפואי, ההוואנז נחשב לגזע עמיד יחסית, עם תוחלת חיים של 14-16 שנים. אבל יש לשים לב לנקודות ספציפיות: נטייה לבעיות רצועות ברכיים (Patellar Luxation), נטייה לדלקות בעיניים וכמובן – בריאות שיניים.
אני ממליץ בחום על צחצוח יומיומי של שיניים, או לחילופין – מתן חטיפים דנטליים באיכות גבוהה. חשוב לבחור וטרינר שמכיר היטב את הגזע ויודע לשים לב לפרטים הקטנים (פספוסים קלים באוזניים או פרווה לחה מדי עלולים לגרום לריח לא נעים ולטפילים).
הוואנז מצוין לדירות ועיר. אין צורך בחצר גדולה, אבל כן חשוב לטייל לפחות 2-3 פעמים ביום – הם סקרנים ורוצים גירוי חיצוני קבוע. אם תוותרו על זה – הם עלולים לפתח דפוסי שעמום כמו לעיסת רהיטים או נביחות מוגזמות.
ראיתי זוג צעיר בתל אביב שממש הפך את סופי השבוע למסעות גילוי עבור ההוואנז הקטן שלהם – החל מפרדסים ועד לחוף כלבים. הכלבלב לא רק נהנה, אלא שינה לגמרי את הדינמיקה בבית. פתאום היו פחות מסכים ויותר חיבוקים.
למה הוואנז הוא בחירה משפחתית מנצחת?
- הוא כלב שמרגיש ילד – מתאים בדיוק למשפחה שמסתובבת בין בלגן לצחוק. אפשר להשאיר אותו לשעה-שעתיים לבד בבית, אבל מעבר לזה – הוא צריך בני לוויה שיהיו חלק מההרגלים שלו.
- מקבל את פני האורחים בחיוך – לא נובח סתם, ולא חושש מזרים. מצוין למשפחות שמארחות הרבה, או הורים שמביאים חברים עם ילדים. תמיד מתענג על ליטוף ראש נוסף.
- אידיאלי לגיל הזהב – יצא לי ללוות זוג פנסיונרים שאימצו הוואנז בגיל 70. הכלב הכניס שגרת בוקר אמיתית עם טיולים, שקט ותחושת משמעות שהייתה חסרה. הגזע הזה צריך פחות מרץ ויותר חום אנושי.
- מתאים גם למי שמחפש כלב ראשון – בזכות האופי הקליל, גודל נוח, ויכולת הלמידה שלו. אני תמיד ממליץ עליו למשפחות ללא ניסיון קודם, כי הוא "סולח" על טעויות אילוף ראשונות.
עובדות מפתיעות וטריוויה שלא הכרתם על ההוואנז
מהרנסנס ועד הוליווד, ההוואנז צבר נוכחות תרבותית מרתקת. דמויות מבית המלוכה הספרדי התאהבו בגזע כבר במאה ה-18. נפוליאון ככל הנראה התנגד להחזקת כלבים "למותרות" – אבל אשתו ז'וזפין החזיקה הוואנז פרטי שקיבל יחס מלכותי.
בשנות השבעים הגזע כמעט ונכחד – אבל משפחה אחת במיאמי הצליחה לשמר קו רבייה טהור שמהם נגזרו רוב הכלבים האמריקאים של היום. כיום, ההוואנז הוא הגזע הלאומי של קובה – ומקבל אזכורים ספרותיים, ואפילו סרטים עם הופעות חמודות במיוחד בפיקסקארטון ודיסני.
אגב, השם "Havanese" פשוט אומר "מהוואנה" – בדומה לדרך שבה מזהים גבינה או יין לפי אזור גידול. וכמו יין טוב – גם ההוואנז משתבח כשהוא מקבל אהבה. את זה אני אומר בלב שלם, אחרי שהחזקתי הוואנז חולה במשך לילה שלם בידיים והתעוררתי איתו מחייך בבוקר, כאילו כלום לא קרה.
במילה אחת – לב. זה מה שההוואנז נותן. ואם תתנו לו גם – תזכו בחבר אמיתי לכל החיים.
