צ'ין יפני הוא כלב צעצוע קטן, אלגנטי ואינטליגנטי, שהפך לאחד המלווים הביתיים המושלמים בזכות האופי החברותי והעדין שלו. אם אתם מחפשים כלב בית רגוע שאוהב תשומת לב, חי טוב גם בדירה, ונראה כאילו יצא מתוך ציור יפני מסורתי – יכול מאוד להיות שהצ'ין מיועד בדיוק לכם.
הכרתי את הגזע הזה בפעם הראשונה כשהתנדבתי בעמותה שמצילה כלבי פח, אבל אחת מהמתנדבות הביאה אותו מהבית – כלב קטן עם גאווה של סמוראי, הליכות של אציל ואופי שמתמוגגים ממנו. הוא לא נבח כלל, התנהג בעדינות עם ילדים, וישב לידה כמו פסל של בודהה עם פרווה. עם השנים פגשתי עוד וכיום אני מלווה משפחות רבות בבחירה של גזע, והצ'ין היפני לא מפסיק להפתיע – למרות גודלו הצנוע, האינטליגנציה הרגשית שלו מרימה את הלב כל יום מחדש.
מדובר בגזע עתיק מאוד, בעל שורשים בקיסרות יפן ובחצרות סין. בעבר החזיקו אותו אריסטוקרטים ובני מלוכה, ולמרות שצורתו דקורטיבית, חשוב להבין שזהו כלב עם צורך רגשי לא קטן. הוא איננו "צעצוע", אלא בן לוויה רגיש שמזהה מצבים רגשיים בבית, מגיב לדינמיקה זוגית, ואפילו משתף פעולה עם מצב רוח!
הצ'ין מצטיין בחיים עירוניים, בזכות רמת אנרגיה מאוזנת ואהבה רבה לשגרה. הוא נהנה מטיולים רגועים, ליטופים, ומשחקים עדינים. בניגוד להרבה גזעים קטנים אחרים – הוא כמעט ואיננו נובח, לא תוקפני, ועשוי להכיר טוב עם חתולים.
תכונות אופי מפתיעות של הצ'ין היפני שמבלבלות אפילו מאלפים
הדבר המדהים בצ'ין הוא עד כמה קשה לשים עליו תווית אחת. מצד אחד יש לו התנהגות של חתול – הוא אוהב לשבת על משטחים גבוהים, מנקה את פניו בלשונו, ואפילו נוטה לטפס על משענות ספה כאילו היה פלינאי. מצד שני – הוא כלב ברוחו, מעריץ את בעליו, מחפש קרבה, ולרוב יעדיף להיות לידכם מאשר לבדו.
זו הסיבה שאני נוהג לכנות אותו "חתב" – חצי כלב, חצי חתול, כל האלגנטיות בשילוב עם נאמנות מרגשת. אחד הכלבים שאילפתי בשכונת פלורנטין ענה לשם קנג’י. הוא לא היה צריך הרבה חיזוקים – ברגע שהוא זיהה שאני רגוע ובטוח, הוא עקב אחרי כצל. שפת גוף רגועה משדרת לו שאפשר לסמוך, והוא משיב באהבה ואמון מוחלטים.
אילוף צ'ין יפני מבוסס על עדינות, שגרה חמימה והרבה הרבה קשר עין. אני תמיד ממליץ להשתמש בגישה של תקשורת חיובית – סימון התנהגויות טובות בלחישה ושבחים. הוא לא זקוק לפקודות חדות, להפך – טון תקיף מדי מכניס אותו למצב מגננה, ויכול לגרום לשליפת ציפורניים רגשית.
צ'ינים יכולים לפתח "חרדת נטישה דיגיטלית" – תופעה בה הכלב מתפקד נפלא כשאתם בזום או בבית, אך משתבלל ברגע שהולכים. לכן אני תמיד עובד עם משפחות על יצירת ריטואלים של פרידה, מעבר הדרגתי לבדידות, והכנסת חפצים מרגיעים עם ריח מוכר.
צ'ין יפני למשפחות, לדירות ולחובבי רוגע – למי הוא באמת מתאים?
אם אתם משפחה שקטה, שגרה בדירה בגודל ממוצע, מחפשים כלב שלא שורט ברהיטים, שלא זקוק לפעילות אינטנסיבית – הצ’ין הוא אופציה חלומית. הוא כלב שלא מפיל עציצים ולא מגזים בהתלהבות גם כשאתם חוזרים הביתה אחרי יום ארוך.
במפגש שלי עם משפחה ברמת אביב, ששקלו לאמץ כלב מכיוון שהאם סיימה את תקופת ההורות האינטנסיבית ורצתה בן לוויה עדין – הצגתי להם את ג'אמיקו, צ'ין בן שנה עם לב ענק. הוא הצליח לייצר חיבור רגשי עם הילד בן הארבע תוך שלוש דקות, ולמד לשבת “כמו כלום” כי פלאפלון (הצעצוע של הילד) הפך ל”פרס מסוג L” (ליטוף).
למשפחות שאוהבות חיבה, מוכנות לספק סביבה רגועה, ויש להן זמן למפגש יומי של איכות – הצ’ין יפני הוא הרבה יותר מכלב. הוא סוג של אח קטן עם פרווה, שיעניק נוכחות מלטפת אפילו ביום הכי קשוח.
לעומת זאת, אם אתם משפחה רועשת, אוהבת טיולים אינטנסיביים, מצפה לכלב צייתן שמוכן להישלח למרחקים – אולי כדאי לחשוב על גזעים אחרים. צ'ין צריך זמן, שקט ובית עם לב פתוח.
- צ’ין יפני לא מתאים להשארת שעות רבות לבד. הוא יתחיל לפתח חרדות, ליילל או להימנע מאכילה. אני ממליץ לספק חברה – בין אם זה אדם נוסף בבית, כלב נוסף או אפילו “בובה מדברת” שמדמה קול מוכר.
- בשל פרוותו הארוכה – יש להבריש אותו פעמיים-שלוש בשבוע. הוא נושר בעונות יותר מגזעים קטנים אחרים. משפחה עם אלרגיות קשה עלולה להתקשות, למרות שמיסי, צ'ינית אחת שאילפתי בגבעתיים, כמעט ולא הותירה שיער בסביבה בזכות הברשה עקבית.
היסטוריית הגזע וטריוויה מרתקת על הצ’ין היפני
הצ'ין לא תמיד היה נקרא כך – שמו השתנה כמה פעמים לאורך ההיסטוריה. יש עדויות שהוא גודל כבר במאה ה-6 בסין, ודיפלומטים יפנים הביאו אותו לחצר הקיסר. הוא נחשב לקדוש, ולא פעם הוחזק במנזרים או הוענק כמתנה מלכותית!
ביפן הוא נתפש כ”גזע מועדף על נשים” – היו תקופות שנשות האצולה נשאו אותו בתוך שרוולי הקימונו. אני מוצא את זה מקסים כי עד היום הוא שומר על הליכה מהודרת, כמעט מחולית, כאילו נולד להיות מלווה ממלכתי.
פרט טריוויה מפתיע – רבים מהצ'ינים שיש בעולם היום הגיעו ממספר קטן מאוד של כלבים שהוברחו מאסיה בתקופת המאה ה-19 וחיו באנגליה. אחת המלכות הבריטיות אימצה שניים מהם – והחלה תנועה אירופאית של אהבה לגזע.
היום, בארה"ב, הוא נכנס לטופ 10 של גזעים קטנים מועדפים למשפחות עירוניות מעל גיל 40. הנתון הזה נובע מהשילוב הנדיר בין אסתטיקה ייחודית לבין אופי מדויק לצרכים של אדם בוגר שמבקש חיבור, בלי עומס.
- צ’ינים חיים בממוצע 12–14 שנים, אך נתקלתי בצ’ין מתל מונד שהגיע ל-17. הסוד: תזונה מאוזנת, שיניים נקיות ובעלים שלא חיכו לוטרינר אלא דאגו לעקוב אחרי כל שינוי קטן בהתנהגות.
- משקל תקני נע בין 3–5 ק”ג. יצא לי לראות ביפו צ’ין בשם טושיו שהיה שוקל 6.5 ק”ג והתנהל כמו בולדוג יפני. חשוב להקפיד על פעילות קלה ודיאטה – בגלל מבנה הפנים השטוח, כל קילוגרם עודף מורגש במערכת הנשימה.
